ניתוחים פלסטיים – הפעם הראשונה שלי

הפעם הראשונה שלי הייתה בארצות הברית, במדינת קולורדו. למדתי לתואר הראשון וכבר בשנה הראשונה פגשתי את טיוסדיי, שסחפה אותי לכל העניין של ניתוחים פלסטיים – לפני זה הייתי משהו בין אדישה לרעיון הזה לבין קצת נרתעת. לטיוסדיי היו ארבע אחיות ואמא (אבא שלהן חי במדינה אחרת), שכולן קיבלו ונתנו אחת לשנייה לכל יום הולדת ניתוח פלסטי. האמת שהאחיות שלה היו משעממות כמו רוב האמריקאים אבל טיוסדיי הייתה בחורה ממש חכמה ומעניינת. ערב אחד שישבנו בבר היא שאלה אותי: אם יכולת לשנות משהו אחד בגוף שלך, מה היית משנה? ואני אמרתי כמובן את הגודל של החזה. ככה התחיל הרומן עם ניתוחים פלסטיים ותאמינו לי שכשטיוסדיי הייתה מדברת על זה, זה נשמע פשוט וקל והדבר הכי הגיוני בעולם. היא בעצמה עשתה דווקא הקטנת חזה, וגם: אף, מילוי שפתיים, מתיחת בטן והדגשת עצמות לחיים. לפי האבחנות שלה היו בקמפוס לפחות 1000 בנות שעשו ניתוח כזה או אחר – תופעה שדי נדיר לראות בישראל, בטח בקמפוסים ואוניברסיטאות. ההבדל בין שם לכאן הוא די גדול אבל נראה שאנחנו בדרך להדביק את הפער: ניתוחים פלסטיים כמו הרבה תופעות אחרות שמגיעות משם, הופכים יותר ויותר נפוצים ונורמטיביים גם בישראל.