ניתוחים פלסטיים – אז למה באמת אנשים נמשכים אליהם או נרתעים מהם כל כך? לכל אחד יש פנטזיה להשתנות בפתאומיות – כמו שמגיעה הפיה והופכת את סינדרלה ליפהפיה בהינף שרביט אחד. המון אגדות מדברות על זה. מהצד שני עומדת המפלצת – פרנקנשטיין וכל מיני דוגמאות אחרות לאיך מסתיימת היומרה האנושית, לקבוע לבד את גבולות הגוף. הפחד הקדום הזה משינויים גופניים, ניתוחים פלסטיים והתערבות בגוף קשור לדעתי להיסטוריה הארוכה שלנו, בני האדם, עם מה שאנחנו אוהבים לקרוא רצון האל או שמות דומים. הרי אם נתערב באיך שאלוהים או מי שזה לא יהיה (הטבע למשל) עשה אותנו, אנחנו חוטאים בחטא הגאווה (היבריס) וצפוי לנו עונש משמיים. ניתוחים פלסטיים נמצאים בדיוק בנקודה הזאת, של חופש בחירה מול פחדים קמאיים. ויסלחו לי כל המאמינים והאנשים שחושבים שאני פלצנית. אמרתי כבר שאני חוקרת, לא סתם בחורה שרק חולמת לעשות ניתוחים פלסטיים.
ניתוחים פלסטיים הם היום חלק מהעולם, וממה שאנשים בוחרים לעשות עם הגוף שלהם ואפילו עם החיים שלהם. הפוסט הזה היה קצת פילוסופי אבל נדמה לי שהצלחתי להבהיר מה אני חושבת בצורה די ברורה. אני לא בעד ואני לא נגד, אני צופה מהצד ומנסה להבין. זאת עבודתו של האנתרופולוג, הסוציולוג וכל מי שמתעניין בבני אדם ובהתנהגויות שלהם. כמו שכתבתי, יש לי ניסיון אישי ועברתי שני ניתוחים פלסטיים בעצמי, ניתוח אף והגדלת חזה אבל אני לא חושבת שזה נותן לי יותר או פחות זכות דיבור על העניין, ולכן מבחינתי החוויה האישית שלי לא חשובה כאן. אני מודה שזה מסוג הדברים האלה שמעניינים אותך תיאורטית בגלל שיש לך נגיעה אישית אליהם, בין השאר – אבל הסוגה המחקרית הזאת של לבדוק את החיים שלך עצמך בעיניים של חוקר, נראית לי קצת לא אמינה ולא מעניינת. אבל גלשתי כאן לדברים אחרים – בואו נחזור לנושא המעניין: ניתוחים פלסטיים.
