יום ראשון, 17 בינואר 2010
ניתוחים פלסטיים – נתונים וסטטיסטיקות
ניתוחים פלסטיים לא נחשבים לסוד מדיני שמור בארה"ב, ויש שם חוק ממשלתי שמחייב את כל המרפאות, בתי החולים והמכונים של רפואה אסתטית וניתוחים קוסמטיים או פלסטיים, למסור נתונים: איזה ניתוחים בוצעו, בכמה אנשים, כמה מהם גברים וכמה נשים, גילאים ועוד. את הנתונים האלה מעבד גוף שאחראי על ניתוחים פלסטיים במדינה ונקרא ASAPS – האגודה האמריקאית לניתוחים פלסטיים למטרות אסתטיות, בתרגום חופשי. התוצאה היא כל מיני חתכים, סטטיסטיקות, נתונים ומידע מעניין: מה התדירות של ביצוע ניתוחים פלסטיים, לפי קבוצות גיל; כמה אנשים ביצעו ניתוח פלסטי בכל שנה, כמה מהם גברים וכמה נשים, מהם הניתוחים הפלסטיים הנפוצים ביותר ועוד. הנתונים של השנים האחרונות די חוזרים על עצמם: שאיבת שומן היא הניתוח הפלסטי הפופולרי ביותר, ואחריו באים סדרה של ניתוחים פלסטיים והליכים לא ניתוחיים אחרים: שתלים בחזה, ניתוח עפעפיים, מתיחת בטן, הקטנת חזה, טיפולי בוטוקס למיניהם, טיפולי הצערה שונים, הסרת שיער בלייזר, פילינג קריסטלי, פילינג בלייזר. לפי השערות בישראל הפילוח דומה, למעט ניתוח אף שכנראה בגלל הגנים היהודיים נחשב לבין המובילים אצלנו בתחום ניתוחים פלסטיים.
ניתוחים פלסטיים – הפעם הראשונה שלי
הפעם הראשונה שלי הייתה בארצות הברית, במדינת קולורדו. למדתי לתואר הראשון וכבר בשנה הראשונה פגשתי את טיוסדיי, שסחפה אותי לכל העניין של ניתוחים פלסטיים – לפני זה הייתי משהו בין אדישה לרעיון הזה לבין קצת נרתעת. לטיוסדיי היו ארבע אחיות ואמא (אבא שלהן חי במדינה אחרת), שכולן קיבלו ונתנו אחת לשנייה לכל יום הולדת ניתוח פלסטי. האמת שהאחיות שלה היו משעממות כמו רוב האמריקאים אבל טיוסדיי הייתה בחורה ממש חכמה ומעניינת. ערב אחד שישבנו בבר היא שאלה אותי: אם יכולת לשנות משהו אחד בגוף שלך, מה היית משנה? ואני אמרתי כמובן את הגודל של החזה. ככה התחיל הרומן עם ניתוחים פלסטיים ותאמינו לי שכשטיוסדיי הייתה מדברת על זה, זה נשמע פשוט וקל והדבר הכי הגיוני בעולם. היא בעצמה עשתה דווקא הקטנת חזה, וגם: אף, מילוי שפתיים, מתיחת בטן והדגשת עצמות לחיים. לפי האבחנות שלה היו בקמפוס לפחות 1000 בנות שעשו ניתוח כזה או אחר – תופעה שדי נדיר לראות בישראל, בטח בקמפוסים ואוניברסיטאות. ההבדל בין שם לכאן הוא די גדול אבל נראה שאנחנו בדרך להדביק את הפער: ניתוחים פלסטיים כמו הרבה תופעות אחרות שמגיעות משם, הופכים יותר ויותר נפוצים ונורמטיביים גם בישראל.
קלישאות על ניתוחים פלסטיים
ניתוחים פלסטיים יכולים לגרום לאנשים שינוי בחיים. בטח אתם מכירים את המשפט שאומר שבמקום להשקיע 7 שנים בטיפול פסיכולוגי אפשר ללכת ולסדר הכל בניתוח פלסטי. אישית אני לא בטוחה שזה נכון כי זה לא בהכרח קשור בעיניי ובגלל שהכרתי נשים ובחורות וגם כמה בחורים שעשו ניתוחים ולא היו להם שום בעיות בחיים. לפחות לא משהו שידוע לי עליו. אז סתם מישהו החליט פעם שיש קשר בין בעיות נפשיות לבין ניתוחים פלסטיים ואלה שהתנגדו לו באו עם המשפט הזה. אני חושבת שזה עולם שלם של אפשרויות ולא כיסוי לבעיות אחרות, וכמו שכתבתי כאן כבר זה נותן לבן אדם חופש בחירה לגבי איך הוא או היא רוצים להיראות, ואין שום דבר לא טוב בזה. את הפוסט הזה החלטתי לחלק לשני חלקים – הראשון יהיה הסיפור על איך בכלל התגלגלתי להתעניין בנושא והשני יציג קצת נתונים על ניתוחים פלסטיים – כי הגיע הזמן לקצת אינפורמציה רצינית אחרי כל התיאוריות שכתבתי כאן.
ניתוחים פלסטיים ופרטים טכניים
ניתוחים פלסטיים הם בהחלט נושא להרבה שאלות מעניינות, כאלה ואחרות. רוב האנשים שעוברים ניתוח לא מתעניינים בהקשרים הרחבים יותר של התופעה, אלא בפרטים טכניים: כמה זה עולה, איזה מנתח פלסטי הכי טוב, תופעות הלוואי וכו'. אחרי שאדם עובר ניתוח פלסטי יש סיכוי שהוא ישים לב להבדלים בתגובות של אנשים אחרים לניתוח, ואפילו ירגיש שלא בנוח לספר. הייתי שמחה לתת כאן פרטים טכניים על ניתוחים פלסטיים שאולי היו מעניינים חלק מהקוראים יותר, אלא שיש הבדלים רציניים בין ניתוח פלסטי אחד לאחר, מכל בחינה שלא תסתכלו על זה: מחירים, תוצאות, סיכונים. אולי הבלוג הבא שלי יהיה על ניתוחים פלסטיים לפי אזורים בגוף, ושם אני אוכל לנדב גם כמה טיפים מהניסיון וההתמצאות שלי בתחום הזה. כרגע, מה שמעניין אותי (מקווה שגם אתכם) זה משהו כללי יותר. אחרי שחייתי בישראל, בארה"ב ובמקומות אחרים וראיתי את ההבדלים בהתייחסות לתחום, אני מנסה להבין את התופעה הזאת שנקראת ניתוחים פלסטיים.
ניתוחים פלסטיים בעולם
יש לא מעט דוגמאות להליכים והתערבויות שמקובלות או היו מקובלות בעבר באזורים מסוימים בעולם, בחברות שונות, חלקן פרימיטיביות, ואפשר לקרוא להם בשם הכולל ניתוחים פלסטיים – והנה כמה דוגמאות שהרבה אנשים מכירים: בסין נהגו לחבוש את רגליהן של ילדות, בגיל 5 בערך, ולדחוס אותן לתוך מין סד שמנע את הצמיחה של כפות הרגליים. זאת במטרה לשמור על רגליים קטנות עד כמה שאפשר, כיוון שהדבר נחשב יפה ואותה ילדה, כשהפכה לאישה, נזקקה לרגליים קטנות כדי למצוא בעל. באפריקה יש שבט של נשים ארוכות צוואר, שמשיגות את צווארן הארוך בעזרת תכשיטים מיוחדים שנכרכים סביבו וגורמים לו להתארך באופן שהוא לא טבעי. גם זאת דוגמא לסוג ניתוחים פלסטיים שאין ממנה דרך חזרה – אם מסירים את התכשיט מצווארה של האישה, היא שוברת את המפרקת כיוון שהיא איננה יכולה להחזיק את הראש בכוחות עצמה. בעיני אותו שבט או אותם אנשים שחיו בסין, מדובר בעניין נורמטיבי בעוד אנחנו, הזרים, עלולים לחשוב שזה מזעזע. בחברה שבה אנחנו חיים יש קבוצות ששונות מאוד זו מזו, עד כדי כך שחלקן יאמצו בשמחה את התרבות של ניתוחים פלסטיים מודרניים ומערביים, וחלקן ידחו אותה בסלידה. השוני גדול מאוד בין הקבוצות וגורם ליחס לא אחיד, באותה חברה, כלפי התחום.
ניתוחים פלסטיים – זה טוב או לא?
ניתוחים פלסטיים כמו שראינו הם לא שאלה של טוב או רע, אלא של השקפה ותפיסה סובייקטיבית. זכותו של אדם על גופו, וזה אחד מהעקרונות הבסיסיים ביותר בחברות מודרניות ודמוקרטיות. זכותו של אדם לקבוע מה הוא עושה עם הגוף שלו, וגם להחליט שהוא משנה אותו. הגוף הוא הדבר הפרטי ביותר ששייך לאדם, ואיש לא יכול להחליט במקומו מה טוב ומה רע כשזה מגיע לגוף שלו. הביקורת על התחום מקובלת, אבל מי שמבקר בקיצוניות ומאמין שמדובר בעניין מעורר סלידה, צריך לבדוק את עצמו קודם, כי הפוסל במומו פוסל. ניתוחים פלסטיים מאפשרים לאנשים לעשות בחירות שקשורות בגוף שלהם ולשנות אותו, ולכן אין כאן תשובה חד משמעית של מה ראוי, מה מקובל או איפה הגבולות. אם זה המצב, מה ההבדל בין להגדיל את החזה, למתוח את הבטן או ליישר קמטים במצח לבין לעשות דברים כמו שעשו בעבר בסין או עושים היום בשבטים מסוימים באפריקה – התערבויות בגוף, שתוצאותיהן מראות אידיאלים של יופי ומשיכה שזרים לנו? למה התנהגות אחת, כגון ניתוחים פלסטיים מערביים, נראית לנו מקובלת בעוד התנהגויות אחרות נראות לנו ברבריות, משפילות ופראיות?
למה יש אנשים שמתנגדים לניתוחים פלסטיים ?
ניתוחים פלסטיים והשאלה האם הם באמת חיוניים זה משהו שבעייתי להתעסק איתו כמו שאתם רואים, כי הוא מורכב מהרבה מאוד משתנים: תפיסה סובייקטיבית, תרבות, וגם חינוך. יש משקל גדול למה שאדם שמע כשהוא היה ילד, למערכת הערכים והאמונות שלו, שעברו לו דרך ההורים והחברה שהקיפה אותו. אנשים דתיים למשל לא עושים ניתוחים פלסטיים – תוצאה של חינוך מסוים כמובן, שאוסר פגיעה בגוף עד כדי איסור להעביר עליו תער. אנשים כאלה הופכים למתנגדים לנושא, ומגיבים בסלידה כשמישהו מעלה אותו. ניתוחים פלסטיים יכולים לעורר סלידה גם באנשים חילוניים, שחונכו למשל לאהוב את הטבע ולהעריך אותו, ותופסים את הגוף שלהם עצמם ולכן של אנשים אחרים כחלק מהטבע. המסקנה מכאן, שאסור להתערב בטבע, היא מרחיקת לכת – בדרך כלל אנשים כאלה יתעלמו מהמניעים שלהם להתנגד לעניין, ויספקו הסברים פסיכולוגיים וחברתיים לשאלה למה אנשים עושים ניתוחים פלסטיים.
איזה סוגים של ניתוחים פלסטיים קיימים?
בואו נבדוק רגע את האפשרויות לעבור ניתוח פלסטי, שנחשבות היום ריאליות. בישראל הניתוחים הנפוצים הם ניתוחי חזה (הרמה, הגדלה), עיבוי שפתיים, ניתוחי אף (כמו בכל העולם), מתיחת פנים (בגילאים 35 ומעלה) וכל מיני ניתוחים וניתוחונים שנקראים הליכים קוסמטיים או אסתטיים: בוטוקס, סיליקון, חומצה היאלורונית, ביו אלקמיד, פילינג אפילו ועוד. ניתוחים פלסטיים מיועדים לכל איבר בגוף, ובסן פרנסיסקו יש אנשים וקבוצות שלמות, למשל, שעושים כל מיני ניתוחים מוזרים מאוד – מחדדים את השיניים שלהם כמו ערפדים, משתילים לעצמם חומרים שיראו כמו קרניים ומחדדים את האוזניים, בעזרת ניתוח פלסטי. אלא שאלה חריגים יחסית – רוב הניתוחים מיועדים לפנים ולגוף, ויש להם שתי מטרות עיקריות: הראשונה, ניתוחים פלסטיים אמורים לגרום לאדם להיראות צעיר יותר. השניה, הם אמורים לגרום לו להיראות מושך יותר. בדוגמה עם החבר'ה מסן פרנסיסקו אפשר לראות, שהתשובה על השאלה: מה זה מושך יותר או מה נחשב מושך, היא סובייקטיבית – הם למשל, חושבים שקרניים, אזניים מחודדות וסממנים של יצורי אגדה ויצורים פנטסטיים הם מושכים. אם מתייחסים לכמה ניתוחים פלסטיים פופולריים כמו הגדלת חזה, שפתיים ואף, אפשר לראות מה נחשב מושך בעיני רוב האנשים: חזה גדול, שפתיים חושניות, אף קטן. ולמרות שרוב האנשים חושבים ככה, כל אחד חושב באופן סובייקטיבי, שגם תלוי בחברה שבה הוא חי.
ניתוחים פלסטיים ותאילנד
ניתוחים פלסטיים זה לא הדבר היחידי שמעסיק אותי בחיים, בניגוד למה שאפשר לחשוב מהבלוג הזה. לא, אני מתעניינת בעוד דברים: יש לי משפחה, חברים, זוגיות, עבודה. אמת, יש לי אובססיה קלה לנושא וכמו שכתבתי בפוסט הראשון אני גם מתכוונת לעשות תזה רצינית על זה – עוד לא החלטתי אם להתמקד בניתוחי גוף, ניתוחי פנים, נשים, בחורות, או אולי בסוג מסוים של ניתוחים פלסטיים ולא החלטתי גם אם אני מתעניינת בתחום רק בארץ או הולכת לקרוא ספרות ותיעוד ומחקרים על מה שקורה במקומות אחרים. בתאילנד למשל, הניתוח הפלסטי המוביל הוא ניתוח לשינוי מין ואנשים מכל העולם מגיעים לשם כדי לעבור אותו. אם יש דוגמה שממחישה היטב את הקשר בין אפשרות וזכות בחירה של בני אדם לבין ניתוחים פלסטיים הלא היא ניתוח שינוי מין. אבל לא צריך ללכת כל כך רחוק, ואפשר פשוט להמשיך את קו המחשבה הזה וליישם אותו על סוגי ניתוחים אחרים.
ניתוחים פלסטיים והבדלים תרבותיים
ניתוחים פלסטיים הם, כנראה, עניין של השקפה. יש את האנשים שעשו ניתוח פלסטי באף כי באמת הוא היה משהו שהם לא יכולים להתמודד איתו – או בנות למשל עם חזה לא סימטרי ומעוות. אבל אלה מיעוט קטן מהאנשים שהולכים להתנתח. הרוב הם דווקא אנשים בעלי מראה ממוצע, שכל מי שלא מכיר אותם יגיד שהם נראים 'בסדר' או אפילו 'טוב'. כך שבדרך כלל ניתוחים פלסטיים נעשים באנשים שאין להם שום מכנה משותף ברור – הם לא מגיעים מאותן שכבות חברתיות, הם לא נראים לא טוב, אין להם קשיים חברתיים ושום דבר אחר. יש פסיכולוגים שטוענים שהמכנה המשותף הוא דימוי עצמי נמוך, אבל הם מדברים על התיאוריה שמאחורי ניתוחים פלסטיים ואף אחד מהם לא הלך ובדק מדגם מייצג של מנותחים והביא הוכחות לעניין. הדבר היחידי שאני מסיקה מזה הוא שכנראה הבעיה העיקרית עם הנושא היא הבדלים תרבותיים, הבדלים אתניים, ועוד הבדלים שגורמים לשוני בתפיסה מאדם לאדם ומחברה לחברה את הנושא של ניתוחים פלסטיים.
למה אנשים עושים ניתוחים פלסטיים ?
דיברתי עם המון אנשים על הנושא. קראתי על תרבויות שונות ועל מנהגים שקשורים בלייפות את הגוף, לשנות אותו, להפוך אותו מתאים יותר למה שנחשב באותה חברה יפה. עשיתי את זה בעצמי. אני חולת תכניות סלבריטיז בטלויזיה וחולת רכילויות ובעיקר כשיש תכניות על מפורסמים שעשו ניתוחים פלסטיים לא תצליחו להזיז אותי מהמסך גם אם תהיה רעידת אדמה. אני לא יודעת אם אתם מכירים אבל יש תכניות שלמות שמוקדשות לנושא הזה, ומראות תמונות כאלה של 'לפני' 'אחרי' וגם באמצע. הייתי מתה לראיין בעצמי כמה סלבס שעשו ניתוחים כאלה, והדבר שהכי הייתי רוצה לשאול אותם זה כזה: באחוזים, כמה ממה שעשית זה בגלל העבודה שלך וכמה זה בגלל שאת/ה רצית את השינוי הזה בלי קשר לעבודה. אני מתערבת ש-90% מהתשובות היו, שהם עושים ניתוחים פלסטיים כי זה עושה להם טוב והעבודה שלהם קשורה לעניין ב-5% ולא יותר. זאת בערך החלוקה כשאני שואלת אנשים לא מפורסמים, כמה משקל יש לטרנד הזה בהחלטה שלהם להתנתח, וכמה משקל יש לתחושה האישית שלהם. כמעט כולם מייחסים 5% ולא יותר לטרנד עצמו, ו-95% לתחושה האישית. או בקיצור - הדרך שבה אנשים שעברו ניתוחים פלסטיים תופסים את העניין, שונה מאוד מהדרך שבה אנשים שלא עברו מסתכלים על זה.
ניתוחים פלסטיים ושאלת חופש הבחירה
ניתוחים פלסטיים – אז למה באמת אנשים נמשכים אליהם או נרתעים מהם כל כך? לכל אחד יש פנטזיה להשתנות בפתאומיות – כמו שמגיעה הפיה והופכת את סינדרלה ליפהפיה בהינף שרביט אחד. המון אגדות מדברות על זה. מהצד שני עומדת המפלצת – פרנקנשטיין וכל מיני דוגמאות אחרות לאיך מסתיימת היומרה האנושית, לקבוע לבד את גבולות הגוף. הפחד הקדום הזה משינויים גופניים, ניתוחים פלסטיים והתערבות בגוף קשור לדעתי להיסטוריה הארוכה שלנו, בני האדם, עם מה שאנחנו אוהבים לקרוא רצון האל או שמות דומים. הרי אם נתערב באיך שאלוהים או מי שזה לא יהיה (הטבע למשל) עשה אותנו, אנחנו חוטאים בחטא הגאווה (היבריס) וצפוי לנו עונש משמיים. ניתוחים פלסטיים נמצאים בדיוק בנקודה הזאת, של חופש בחירה מול פחדים קמאיים. ויסלחו לי כל המאמינים והאנשים שחושבים שאני פלצנית. אמרתי כבר שאני חוקרת, לא סתם בחורה שרק חולמת לעשות ניתוחים פלסטיים.
ניתוחים פלסטיים הם היום חלק מהעולם, וממה שאנשים בוחרים לעשות עם הגוף שלהם ואפילו עם החיים שלהם. הפוסט הזה היה קצת פילוסופי אבל נדמה לי שהצלחתי להבהיר מה אני חושבת בצורה די ברורה. אני לא בעד ואני לא נגד, אני צופה מהצד ומנסה להבין. זאת עבודתו של האנתרופולוג, הסוציולוג וכל מי שמתעניין בבני אדם ובהתנהגויות שלהם. כמו שכתבתי, יש לי ניסיון אישי ועברתי שני ניתוחים פלסטיים בעצמי, ניתוח אף והגדלת חזה אבל אני לא חושבת שזה נותן לי יותר או פחות זכות דיבור על העניין, ולכן מבחינתי החוויה האישית שלי לא חשובה כאן. אני מודה שזה מסוג הדברים האלה שמעניינים אותך תיאורטית בגלל שיש לך נגיעה אישית אליהם, בין השאר – אבל הסוגה המחקרית הזאת של לבדוק את החיים שלך עצמך בעיניים של חוקר, נראית לי קצת לא אמינה ולא מעניינת. אבל גלשתי כאן לדברים אחרים – בואו נחזור לנושא המעניין: ניתוחים פלסטיים.
יום ראשון, 21 בספטמבר 2008
ניתוחים פלסטיים במבט אנתרופולוגי
ניתוחים פלסטיים זה נושא מרתק בעיניי, ולכן החלטתי לכתוב בלוג על התחום. למה זה מרתק? מכמה סיבות: קודם כל, זה שנוי במחלוקת וכל מה שאנשים לא מסכימים עליו הוא בדרך כלל יותר מעניין. דבר שני, אני מכירה לא מעט אנשים שעשו את זה. חייתי איזה שנה בארה"ב, וראיתי דברים שפשוט לא קיימים בארץ, מבחינת כמויות ומבחינת כמה רחוק אנשים מוכנים ללכת עם זה.... ודבר שלישי אני מתכוונת לעשות עבודה רצינית על ניתוחים פלסטיים – במסגרת לימודי אנתרופולוגיה. התחלתי תואר שני לא מזמן, ואני כבר אוספת רעיונות לתזה. זה בהחלט עניין למחקר. אמנם למי שמסתכל על זה מבחוץ אין הבדל בין ניתוח פלסטי באף לבין ניתוח בוטוקס או הרמת חזה – יש כאלה שפוטרים את כל התחום בהנפת יד ואומרים משהו כמו: אני בחיים לא יעשה את זה. אבל בתכלס לא דומה ניתוח לניתוח. ובגלל שגם לי בעצמי יש קצת ניסיון עם ניתוחים פלסטיים אני יודעת על מה אני מדברת.
ניתוחים פלסטיים – מה הגבולות?
אבל אני זה לא האישיו כאן. בבלוג הזה אני יותר מתמקדת בדברים אחרים שקשורים לניתוחים פלסטיים, אסתטיים – איך שלא תקראו לזה. ועדיין ברור לי שאם אני רוצה קוראים אני חייבת לספק איזה משהו עסיסי, אז הנה: אני עשיתי הגדלת חזה וניתוח אף. את הראשון עשיתי כשהייתי בארצות הברית, ואת השני בארץ. מבחינתי ניתוחים פלסטיים זה לא ביג דיל, ואני די מעריצה את האנשים האלה שפשוט החליטו לשפץ את עצמם לגמרי ולהפוך למישהו אחר. על מי אני מדברת? למשל - מיקי רורק, ג'סלין וינדלשטיין (שהיא סוג של אייקון בתחום) וכמובן מייקל ג'קסון. אולי מעריצה זאת לא המילה הנכונה – זה מרתק אותי. כמה רחוק אפשר ללכת עם זה, ומה בדיוק הגבולות? איך יודעים מתי לעצור? ברור שכשמדברים על ניתוחים פלסטיים לכל אחד יש דעה ועמדה אישית משלו ואני אשמח שתגיבו דעות מנומקות (כן המורה) ולא סתם 'איכס זה מגעיל' או 'אני מתה לעשות הגדלה'. כשאני מדברת עם אנשים על העניין, התגובות מאוד שונות. יש בחורות ששואלות אותי עם עשיתי ותוקעות מבט בחזה שלי. יש את האנשים שישר מכווצים את הגבות, כאילו הם לא מבינים למה צריך את זה בכלל. אלה התגובות בשיחות מסדרון כאלה בנושא ניתוחים פלסטיים – כשיהיו לי שאלונים רציניים אני כמובן אכנס לעומק, במטרה לחשוף מה בעצם עומד מאחורי יחסי הרתיעה-משיכה לניתוחים האלה.
ניתוחים פלסטיים – מה הגבולות?
אבל אני זה לא האישיו כאן. בבלוג הזה אני יותר מתמקדת בדברים אחרים שקשורים לניתוחים פלסטיים, אסתטיים – איך שלא תקראו לזה. ועדיין ברור לי שאם אני רוצה קוראים אני חייבת לספק איזה משהו עסיסי, אז הנה: אני עשיתי הגדלת חזה וניתוח אף. את הראשון עשיתי כשהייתי בארצות הברית, ואת השני בארץ. מבחינתי ניתוחים פלסטיים זה לא ביג דיל, ואני די מעריצה את האנשים האלה שפשוט החליטו לשפץ את עצמם לגמרי ולהפוך למישהו אחר. על מי אני מדברת? למשל - מיקי רורק, ג'סלין וינדלשטיין (שהיא סוג של אייקון בתחום) וכמובן מייקל ג'קסון. אולי מעריצה זאת לא המילה הנכונה – זה מרתק אותי. כמה רחוק אפשר ללכת עם זה, ומה בדיוק הגבולות? איך יודעים מתי לעצור? ברור שכשמדברים על ניתוחים פלסטיים לכל אחד יש דעה ועמדה אישית משלו ואני אשמח שתגיבו דעות מנומקות (כן המורה) ולא סתם 'איכס זה מגעיל' או 'אני מתה לעשות הגדלה'. כשאני מדברת עם אנשים על העניין, התגובות מאוד שונות. יש בחורות ששואלות אותי עם עשיתי ותוקעות מבט בחזה שלי. יש את האנשים שישר מכווצים את הגבות, כאילו הם לא מבינים למה צריך את זה בכלל. אלה התגובות בשיחות מסדרון כאלה בנושא ניתוחים פלסטיים – כשיהיו לי שאלונים רציניים אני כמובן אכנס לעומק, במטרה לחשוף מה בעצם עומד מאחורי יחסי הרתיעה-משיכה לניתוחים האלה.
הירשם ל-
רשומות (Atom)