ניתוחים פלסטיים זה נושא מרתק בעיניי, ולכן החלטתי לכתוב בלוג על התחום. למה זה מרתק? מכמה סיבות: קודם כל, זה שנוי במחלוקת וכל מה שאנשים לא מסכימים עליו הוא בדרך כלל יותר מעניין. דבר שני, אני מכירה לא מעט אנשים שעשו את זה. חייתי איזה שנה בארה"ב, וראיתי דברים שפשוט לא קיימים בארץ, מבחינת כמויות ומבחינת כמה רחוק אנשים מוכנים ללכת עם זה.... ודבר שלישי אני מתכוונת לעשות עבודה רצינית על ניתוחים פלסטיים – במסגרת לימודי אנתרופולוגיה. התחלתי תואר שני לא מזמן, ואני כבר אוספת רעיונות לתזה. זה בהחלט עניין למחקר. אמנם למי שמסתכל על זה מבחוץ אין הבדל בין ניתוח פלסטי באף לבין ניתוח בוטוקס או הרמת חזה – יש כאלה שפוטרים את כל התחום בהנפת יד ואומרים משהו כמו: אני בחיים לא יעשה את זה. אבל בתכלס לא דומה ניתוח לניתוח. ובגלל שגם לי בעצמי יש קצת ניסיון עם ניתוחים פלסטיים אני יודעת על מה אני מדברת.
ניתוחים פלסטיים – מה הגבולות?
אבל אני זה לא האישיו כאן. בבלוג הזה אני יותר מתמקדת בדברים אחרים שקשורים לניתוחים פלסטיים, אסתטיים – איך שלא תקראו לזה. ועדיין ברור לי שאם אני רוצה קוראים אני חייבת לספק איזה משהו עסיסי, אז הנה: אני עשיתי הגדלת חזה וניתוח אף. את הראשון עשיתי כשהייתי בארצות הברית, ואת השני בארץ. מבחינתי ניתוחים פלסטיים זה לא ביג דיל, ואני די מעריצה את האנשים האלה שפשוט החליטו לשפץ את עצמם לגמרי ולהפוך למישהו אחר. על מי אני מדברת? למשל - מיקי רורק, ג'סלין וינדלשטיין (שהיא סוג של אייקון בתחום) וכמובן מייקל ג'קסון. אולי מעריצה זאת לא המילה הנכונה – זה מרתק אותי. כמה רחוק אפשר ללכת עם זה, ומה בדיוק הגבולות? איך יודעים מתי לעצור? ברור שכשמדברים על ניתוחים פלסטיים לכל אחד יש דעה ועמדה אישית משלו ואני אשמח שתגיבו דעות מנומקות (כן המורה) ולא סתם 'איכס זה מגעיל' או 'אני מתה לעשות הגדלה'. כשאני מדברת עם אנשים על העניין, התגובות מאוד שונות. יש בחורות ששואלות אותי עם עשיתי ותוקעות מבט בחזה שלי. יש את האנשים שישר מכווצים את הגבות, כאילו הם לא מבינים למה צריך את זה בכלל. אלה התגובות בשיחות מסדרון כאלה בנושא ניתוחים פלסטיים – כשיהיו לי שאלונים רציניים אני כמובן אכנס לעומק, במטרה לחשוף מה בעצם עומד מאחורי יחסי הרתיעה-משיכה לניתוחים האלה.
ניתוחים פלסטיים – מה הגבולות?
אבל אני זה לא האישיו כאן. בבלוג הזה אני יותר מתמקדת בדברים אחרים שקשורים לניתוחים פלסטיים, אסתטיים – איך שלא תקראו לזה. ועדיין ברור לי שאם אני רוצה קוראים אני חייבת לספק איזה משהו עסיסי, אז הנה: אני עשיתי הגדלת חזה וניתוח אף. את הראשון עשיתי כשהייתי בארצות הברית, ואת השני בארץ. מבחינתי ניתוחים פלסטיים זה לא ביג דיל, ואני די מעריצה את האנשים האלה שפשוט החליטו לשפץ את עצמם לגמרי ולהפוך למישהו אחר. על מי אני מדברת? למשל - מיקי רורק, ג'סלין וינדלשטיין (שהיא סוג של אייקון בתחום) וכמובן מייקל ג'קסון. אולי מעריצה זאת לא המילה הנכונה – זה מרתק אותי. כמה רחוק אפשר ללכת עם זה, ומה בדיוק הגבולות? איך יודעים מתי לעצור? ברור שכשמדברים על ניתוחים פלסטיים לכל אחד יש דעה ועמדה אישית משלו ואני אשמח שתגיבו דעות מנומקות (כן המורה) ולא סתם 'איכס זה מגעיל' או 'אני מתה לעשות הגדלה'. כשאני מדברת עם אנשים על העניין, התגובות מאוד שונות. יש בחורות ששואלות אותי עם עשיתי ותוקעות מבט בחזה שלי. יש את האנשים שישר מכווצים את הגבות, כאילו הם לא מבינים למה צריך את זה בכלל. אלה התגובות בשיחות מסדרון כאלה בנושא ניתוחים פלסטיים – כשיהיו לי שאלונים רציניים אני כמובן אכנס לעומק, במטרה לחשוף מה בעצם עומד מאחורי יחסי הרתיעה-משיכה לניתוחים האלה.
